היסטוריה ורעיונות

 

אנשי העלייה השנייה הגיעו לארץ ישראל שהייתה בשלטון האימפריה העות'מאנית בשנים 1904-1914. הם בחרו לצאת לדרך חדשה מתוך אמונה באפשרות יצירה של "חברה חדשה" ו"אדם חדש". הערכים עליהם ביססו את "החברה החדשה" אותה רצו ליצור היו ציונות, סוציאליזם, וכיבוש העבודה שפירושו להיות אדם יצרן המקיים את עצמו מעמל ומחיבור לעשייה ולאדמה. צורות ההתיישבות של אנשי העלייה השנייה היו מגוונות, גם התיישבות עירונית וגם כפרית. צורת התיישבות החקלאית הייתה ה"קבוצה" ממנה התפתחו הקבוצות, הקיבוצים והמושבים.

 

בשנת 1919, במפגש יוצאי העלייה השנייה והעלייה השלישית על שפת הכנרת , החל רעיון המושב לרקום עור וגידים. חזונם היה הקמת מושבי עובדים, במסגרת של עבודה עצמית בחקלאות, תוך יצירת איכר עברי חדש, יוצר לחם, המחובר בכל נימיו לאדמה.

 

התפיסה המרכזית שהבדילה את המושב מצורות ההתיישבות הנוספות כגון הקיבוץ והקבוצה הייתה שבמרכז מושב העובדים עומד היחיד וזאת ברוח חזונו של א.ד. גורדון:  "אם יש לכל חבר האפשרות להביא לידי גילוי את כל עצמותו, לברוא את חייו ועולמו על פי דרכו, הרי זה שוויון גמור…. רב כוח יחידים להטות את זרם החיים, כי כל מה שיש אנושי בחיי האדם נברא על ידי יחידים". מתוך: "היסודות לתקנות למושב העובדים".

 

המושב הראשון, נהלל, הוקם בשנת 1921 בעמק יזרעאל. את חברי הקבוצה הוביל אליעזר יפה שניסח את רעיון המושב ועקרונותיו בחוברת "ליסוד מושבי העובדים", שיצאה ב-1919 ופירטה את עקרונות היסוד שבהם האמין. חברי קבוצת נהלל התבססו על רעיונות אלה והקימו את המושב הראשון לפיהם.

 

  • קרקע לאומית: חבר המושב מקבל בחכירה את משבצת הקרקע אותה הוא מעבד, אך היא אינו בבעלותו.
  • אמצעי יצור שווים: המושב הוקם כחברה המעניקה שוויון הזדמנויות לחבריה. ולכן כל אמצעי הייצור התחלקו בצורה שווה בין החברים.
  • עבודה עצמית: חבר המושב ובני משפחתו יעבדו את הקרקע בעצמם, ללא עבודה שכירה.
  • שיווק מאורגן: כמסגרת שיתופית מתוך הכרה איגדו המושבניקים את נושאי הרכש והשיווק באופן מאורגן ומשותף.
  • עזרה הדדית: ערבות ואחריות של חבר לחבר, של משפחה למשפחה. למעשה, היה זה הבסיס ליצירת הקהילה.

 

בשנת 1925 היו בארץ אחד-עשר מושבים ועוד שישה ארגונים שהתארגנו לעלייה על הקרקע. הרעיון להקים את "תנועת המושבים" נולד מכורח המציאות, כפועל יוצא מן הקשיים שבהם נתקלו המתיישבים במהלך יישום הרעיונות. בשנת 1933 התנועה הוקמה רשמית. תנועת המושבים כתנועה מיישבת, עסקה בכל תחומי החיים במושב.

 

אחרי מלחמת העצמאות נוצר צורך גדול להשתלט על שטחים, הייתה עליה גדולה לארץ ונוצר מחסור במזון. תנועת המושבים התגייסה למשימות אלה.  בשנת 1953 קרא דוד בן גוריון לחברי הדור השני של המושבים הוותיקים לעזוב את בתיהם המובטחים והנעימים, לעזוב את המשקים המבוססים ולהתיישב במושבים החדשים,  שכונו מושבי העולים. מפעל זה שהתבטאו בו כל עקרונות המושב: עשייה עצמית חלוציות, עזרה הדדית, עשייה ציונית ושיתוף נקרא "התנועה ללא שם" משום שהייתה זו תנועה ספונטאנית של חברי מושבים וקיבוצים למען חברי מושבים אחרים.

 

ככל שגדלו והתרחבו המשפחות במושבים נדרשה התייחסות לנוער המושבים, בין היתר מתוך הבנה כי ההמשכיות של רעיונות המושב תלויה בחינוך הדור הצעיר. לכן, בצד הוועדות השונות בתנועת המושבים הוקמה ועדת הנוער. חינוך הילדים במושב היווה עניין מרכזי בקרב החברים, כפי שמשתקף בדבריו של עמי אסף: "…על המחנך מוטל ללכד בעולם הרוחני של חבריו הצעירים את האור הגנוז בתרבות הקדומה והמתחדשת שלנו, לטפח בו את אהבת הדעת לכל הסובב אותנו, לצרף מדעי טבע לדרכי חקלאותנו, ולהניח יסודות מוסריים –יהודיים-פועליים כאבני פינה בעולמם הרוחני של ילדנו, אזרחי העתיד, בוני החקלאות היהודית בישראל. כדי לעשות כל אלה צריך המחנך להיות שותף בלב ובנפש, בחומר וברוח למפעלנו, בכל המובנים…" מתוך: מושבי עובדים אנתולוגיה- מי יחנך למושב? /עמי אסף (כ.יהושע).

 

וועדת הנוער עסקה ביצירת פעילות חברתית לנוער במושבים באזורים המרוחקים בו חיו נערים ונערות אלה: מסורת של טיולי חגים, טיולי שבת, טיולי אופניים באזורים מיוחדים של הארץ היו גולת הכותרת של פעילות זו. בנוסף התפתחו מסגרות שונות של הדרכה חברתית במושבים, כולל מערך של סמינרים מרוכזים בקיץ ומפגשים סדירים. חברי ועדת הנוער הוציאו לאור ביטאון נוער בשם מענית, בעיתון זה בני הנוער כתבו מה נעשה ביישובים, כתבו שירה וגם העלו  דילמות לגבי תפקיד תנועת הנוער.

 

לימים, הפכה ועדת הנוער לתנועת הנוער בני-המושבים, והיא התנועה המרכזית במרחב הכפרי. בני המושבים שומרת על רעיונות הקמת המושב ומגלמת אותם בערכיה ובפעילותה. סמל בני המושבים אף הוא מבטא את ההמשכיות  וההתפתחות של רעיונות אלו – הוא מורכב משתי חוליות שרשרת, האחת שלמה וסגורה והיא מסמלת את דור המייסדים. השנייה, עדיין פתוחה והיא מסמלת את דור הבנים שעדיין לא השלים את מלאכתו.